כתבה מעניינת במלאת חמישים שנה לביקור האפיפיור פאולוס השישי בישראל

כתבה מעניינת במלאת חמישים שנה לביקור האפיפיור פאולוס השישי בישראל

עוד כמה מחשבות על האפיפיור החדש

:לפני כמה ימים כתבתי כך

מבחינה דוקטרינלית, כפי שהיה צפוי, אין הוא מבשר חידושים גדולים, ודאי לא בשני נושאים שמטרידים קתולים לא מעטים: הוא לא צפוי לאשר הסמכת נשים לכמורה, ולא צפוי לקדם תביעות לשינוי הדרך בה רואה ההיררכיה הקתולית הגבוהה יחסים הומוסקסואליים. יש לו גם דעות מוצקות בתיאולוגיה, והוא לא יחבב תיאולוגים ותיאולוגיות שמביעים דעות שאינן מקובלות עליו, וגם לא תיאולוגים שמפקפקים בסמכות ההיררכיה הגבוהה. אם הוא ידבר על נושאים אלה, סביר שרבים מהצד הליברלי ייכעסו מאד. אני מהמר שהוא, לפחות בזמן הקרוב, פשוט לא ידבר עליהם.

בשאר הדברים שכתבתי שם, ושלא ציטטתי כאן, לגבי טקס צנוע ואקומני, צדקתי. אבל בזה, יכול להיות שטעיתי. כל מיני דיווחים מהימים האחרונים ביחס לקריירה שלו בארגנטינה מראים שפרנסיסקוס מורכב יותר ממה שחשבנו. מתברר למשל שהוא דווקא ניסה לשכנע את עמיתיו הבישופים לתמוך בסוג של "ברית זוגיות" לזוגות הומוסקסואליים (תוך התנגדות לנישואים ממש), ורק כשנכשל בזה, יצא במלוא הכח נגד נישואים. ממקורות אחרים נראה שהגישה שלו ביחס לאפשרות של גברים נשואים לשרת בכמורה גם היא מורכבת. יש לזכור שגם כיום יש כמרים כאלה, אבל מצב כזה נחשב עדיין חריג, ואפשרי רק במקרים מאד מיוחדים. אולי זה יישתנה: בימים הראשונים שלאחר היבחרו, כשראיתי בביוגרפיה של פרנסיס שהוא היה אחראי על קתולים מזרחיים בארגנטינה, חלפה במוחי המחשבה שתפקיד כזה עשוי היה לקרב אותו להכרת סוגים שונים של קתוליות, ובאופן ספציפי, קתוליות שבה יש כמרים נשואים. והנה מתברר היום שבראיון לפני שנה הוא אמר בפירוש שהוא למד מהקתולים המזרחיים שכומר יכול להיות נשוי ולתפקד לא פחות טוב מכומר רווק. משהו חדש מתחיל ברומא. ייתכן מאד שזה הולך להיות באמת אפיפיור מהפכן. יוחנן ה-23: חמישים שנים חלפו ממותך, ואולי הגיע מישהו שהולך להשלים דברים שאולי רצית, ושסביר שהיית עושה לו היית חי היום.

מחשבות ראשוניות על האפיפיור החדש

מספר ימים לאחר כניסת האפיפיור פרנסיסקוס לתפקידו, וכמה ימים לפני הטקס לציון אירוע זה, ניתן כבר לומר כמה מילים על האיש. קודם כל, הבהרה: לא ידעתי עליו כלום לפני שנבחר. זה היה גם מצבם של רוב העוסקים בתחום, לבד מאלה שמומחיותם בארגנטינה, או לכל הפחות, בקתוליות דרום אמריקאית. כולנו נאלצנו לעשות שיעורי בית אינטנסיביים בימים האחרונים. בבחירות הקודמות ב-2005, כשרצינגר נבחר, לא הייתי צריך לקרוא עליו שום דבר: רק להתעלף(*). הכרתי את תורתו ומעשיו לפני ולפנים. הפעם, מדובר בשחקן כמעט חדש לגמרי בזירה הרומית והעולמית. אני גם לא קורא ספרדית, השפה בה פרנסיקוס כותב באופן רגיל (עם איטלקית, אני מסתדר פחות או יותר). ובכל זאת, על סמך דברים שכתב ושאמר בעבר ושהופיעו השבוע בשפות שנגישות עבורי, קורות החיים שלו (ברמה מפורטת מאד), מידע שסיפקו אלה שמכירים אותו מתקופות שונות בחייו, וכן דברים שאמר, ומחוות שעשה, וצילומים רשמיים ולא רשמיים שלו (סטילס ווידאו), מאז שנבחר, התמונה מתבהרת. לא אתייחס כאן לעניינים שקשורים לקורות חיים: מידע בנושא קיים כעת ונגיש לכל. אנסה רק לפרשן ולהעריך מה המשמעות של כל מה שהוא עשה עד לרגע זה, ביחס לשאלה מה הוא יעשה מכאן ולהבא.

מבחינה דוקטרינלית, כפי שהיה צפוי, אין הוא מבשר חידושים גדולים, ודאי לא בשני נושאים שמטרידים קתולים לא מעטים: הוא לא צפוי לאשר הסמכת נשים לכמורה, ולא צפוי לקדם תביעות לשינוי הדרך בה רואה ההיררכיה הקתולית הגבוהה יחסים הומוסקסואליים. יש לו גם דעות מוצקות בתיאולוגיה, והוא לא יחבב תיאולוגים ותיאולוגיות שמביעים דעות שאינן מקובלות עליו, וגם לא תיאולוגים שמפקפקים בסמכות ההיררכיה הגבוהה. אם הוא ידבר על נושאים אלה, סביר שרבים מהצד הליברלי ייכעסו מאד. אני מהמר שהוא, לפחות בזמן הקרוב, פשוט לא ידבר עליהם. מצד שני, ישנם תחומים אחרים, חשובים לא פחות עבור קתולים רבים, בהם ניתן לדמיין אותו עורך שינויים. כך למשל בזכותם של קתולים שנישאו מחדש לאחר גירושים להשתתף במיסה באופן מלא, או בשימוש בפתרונות לא-רדיקליים לבעיית המחסור בכמרים במקומות רבים (ויש כאלה. הם לא ייפתרו את הבעיה, אבל הם יכולים לסייע קצת. למשל, היתר לכמרים שפרשו ונישאו, לערוך מיסה), או בענייני איידס.

הוא אאוטסיידר מוחלט ביחס למנגנון של רומא, יותר אפילו מיוחנן פאולוס השני. מה זה אומר, אי אפשר לדעת. בין האפיפיורים של העשורים האחרונים, קשה למצוא מיתאם ברור בין היחס למנגנון הותיקני לאחר הבחירה, ובין הקשר שהיה לאפיפיור עם מנגנון זה לפני בחירתו. מצד שני, מדברים שאמר ומעשים שעשה בשלשת הימים מאז היבחרו, נראה ברור למדי שיש לו כוונות לבצע שינויים בכיוון של יותר שקיפות, ופחות בזבוז וראוותנות. ואם האל יתן לו קצת זמן, אני משוכנע למדי שהוא יעשה אותם. לו הייתי למשל הארכיבישוף הממונה על מגורי האפיפיור, הייתי מחפש מקום עבודה שיעסיק אותי החל ממאי 2013. למרבה המזל, הרזומה שלי היה מראה שיש לי נסיון רב בעיצוב פנים.

מבחינת אישיות וקריזמה, מדובר במהפך מטורף. נכון, לבנדיקטוס הששה עשר היתה קריזמה של קופסת מצות, ובכל זאת, יש פה משהו אחר לגמרי. לאיש יש הומור, יש לו חן, ויש לו אדיבות שנראתה ברומא בפעם האחרונה כשבריאותו של יוחנן פאולוס השני היתה עדיין טובה. במילים אחרות, רומא לא ראתה אפיפיור כזה כבר לפחות תריסר שנים. שלשה ארבעה ימים חלפו מאז הופעתו על המרפסת, וברור לגמרי שהענווה של האיש אמיתית לגמרי. גם כשהוא מנסה לתפקד לפי הפרוטוקול הפומפוזי, הוא פשוט לא מצליח. אני מסתכן בהימור שייתברר כנכון או לא כבר השבוע, אבל הנה הוא בכל זאת: הטקס לציון בחירתו יהיה הרבה יותר צנוע מהטקס שהיה לציון הכניסה לתפקיד של בנדיקטוס הששה עשר. אני גם מהמר שהטקס ייפנה ויתייחס לאנשים שאינם קתולים או נוצרים או מאמינים באופן מכבד שעדיין לא ראינו. שוב, עוד שלשה ימים נדע.

אז מה כל זה אומר? יש אפיפיור חדש ברומא. והוא הרבה הרבה יותר מעניין מהאפיפיור הקודם. חשוב לזכור: השפעתו של אפיפיור על חיי היומיום של קתולים בעולם אינה רבה. חוץ ממקרים חריגים, ועניינים ממוקדים, סדר היום הקתולי הינו מקומי, ותלוי במסורות וכללים שהופיעו הרבה לפני כל אפיפיור ספציפי, ויישארו גם הרבה זמן אחריו. חוץ מדברים חריגים מאד, החלטותיו של אפיפיור לא משפיעות על 99% מהקתולים. עם זאת, ודבר זה ברור מאד בעשורים האחרונים, בהם התקשורת מעבירה פרטים על האפיפיור באופן מיידי ולכל מקום בעולם, כאשר האפיפיור מואר באור חיובי באמצעי התקשורת, רוחם וכבודם העצמי של קתולים רבים עולים, וכן, כמובן, להיפך, כאשר המצב הפוך. לו הייתי קתולי, לא משנה מאיזה עדה, ולא משנה אם מהצד השמרני או הליברלי, הייתי אומר הלל. עם ברכה.

-------------------------------------------------------------------------------

(*) רצינגר נבחר להפתעתי המוחלטת, ולהפתעתם המוחלטת של כמעט כל המומחים בתחום. כמעט רק עיתונאים, שלא מבינים בתחום, צדקו. איך זה קרה? אולי אם נשווה את זה לאולימפיאדה: מומחי ספורט שעוקבים אחרי אתלט ויודעים הכל עליו, כולל שלל פציעותיו, עשויים לומר שאין לאתלט המסויים סיכוי למדליה. אם הם שמים לב שבאימון ביום שלפני התחרות הוא מתפקד מצוין, הם מתעלמים מזה, כי ניצחון, כידוע, לא בונים על אימון מוצלח אחד. עיתונאים שנשלחו לאולימפיאדה למרות שעיסוקם הרגיל הוא בכלכלה, ורואים את האתלט בפעם הראשונה אי פעם דווקא באותו אימון מוצלח, ולא יודעים עליו הרבה יותר מזה, מתלהבים, ומכריזים: מחר, הזהב שלו! זה, לדעתי, מה שקרה ב-2005. מוסר השכל? יש, כמובן, אבל לא אאריך בכך. עבר זמנו, בטל קורבנו.

מאמר ביקורת בגליון 360 (מרץ-אפריל 2012) של "עיתון 77"

כוחה של הכנסיה יורד באופן תמידי בהרבה מאד מקומות, אבל יש מקומות בהם עדיין הדעות שמובעות על ידי רבים בה מצליחות לגרום נזק לא קטן. כאן על אפלייה נגד בעלי נטיה הומוסקסואלית באירלנד

עוד על הנושא בספר, בעמ' 224-228.

האפיפיור מוקיע הסמכת בישוף בסין

.בנדיקט הוקיע הסמכת בישוף בסין

מתוך הספר, עמ' 79-80:

הסמכה של הגמון ללא אישור האפיפיור נחשבת, מבחינת הכנסייה, כאחד הדברים המסוכנים ביותר לאחדותה: אמנם הסמכה כזו תקפה, אך עצם קיומה מראה, לדעת הכנסייה, על כפירה בסמכות האפיפיור, ועל פרישה מהקולגיאליות עם שאר ההגמונים. מכיון שהגמון שהסמכתו תקפה מבחינה תיאולוגית (גם אם אינה תקינה מבחינה דיסציפלינרית) עשוי בהמשך להסמיך הגמונים תקפים-אך-לא-תקינים אחרים, וליצור בכך קהילות שלמות שאינן נשמעות, לפחות במובן מסויים, לרומא, חיוניות ודחיפות התערבות ההיררכיה הרומית ברורה. עבור הכנסייה, זהו "קרע" ("סְכִיזְם"). חוק הכנסייה קובע כי הגמון שמבצע מעשה כזה, וכן הגמון שהוסמך בצורה כזו, חושפים עצמם ל"נידוי מעצם המעשה": גם ללא הכרזה רשמית, המעשה מביא לנידויים. בפועל, ישנם מקרים בהם מעלימה ההיררכיה הוותיקנית עין ממעשים כאלה אם ישנה הערכה שנידוי פומבי של אותם הגמונים יזיק יותר מאשר אי נידויים [65]. במקרים אחרים, כמו במקרה של הארכיהגמון הצרפתי מַרְסֵל לֵפֵבְּוְור שהסמיך ב-1988 (בלי לקבל אישור על כך) ארבעה הגמונים חדשים כדי שימשיכו את תנועתו המתנגדת לרבות מהחלטות מועצת הוותיקן השנייה, דאג הוותיקן, על-מנת למנוע ספק, להדגיש כי הנידוי האוטומטי אכן תקף. למרות זאת, כחלק מהנטיה המסורתית של ראשי הכנסייה הקתולית להימנע ככל האפשר מקיום פיצולים לאורך זמן, בוטל ב-2009 נידוי זה.

הערה 66 בעמ' 80:
כך למשל מתייחסת כיום רומא להסמכות הנעשות בכנסייה הסינית הקתולית הרשמית, כנסייה הנמצאת תחת פיקוח הדוק של השלטונות, ושאינה אמורה להכיר בסמכות רומא. למרות שכנסייה זו מוגדרת ככנסייה "סכיזמטית", כזו שפרשה מהכנסייה האוניברסלית, הסקרמנטים השונים הנעשים בה נחשבים כתקפים, שכן הגמוניה ממשיכים שלשלת הסמכה לגיטימית. יש להניח שבשלב כלשהו בשנים הקרובות יימצא פתרון למצב מורכב זה.


פרשנות מעודכמת: רצינגר ממשיך בקו דומה כנראה. מוקיע, אבל, אלא אם הציטוט העיתונאי לא מדוייק, לא מדגיש בפועל שיש אקס-קומוניקציה. גם אם מבחינה משפטית-קנונית אין צורך בהתערבות שלו, העובדה שלכאורה העניין לא מודגש, משאירה אולי פתח צר לדיאלוג שסביר האפיפיור מקוה שיתאפשר.