מחשבות ראשוניות על האפיפיור החדש

מספר ימים לאחר כניסת האפיפיור פרנסיסקוס לתפקידו, וכמה ימים לפני הטקס לציון אירוע זה, ניתן כבר לומר כמה מילים על האיש. קודם כל, הבהרה: לא ידעתי עליו כלום לפני שנבחר. זה היה גם מצבם של רוב העוסקים בתחום, לבד מאלה שמומחיותם בארגנטינה, או לכל הפחות, בקתוליות דרום אמריקאית. כולנו נאלצנו לעשות שיעורי בית אינטנסיביים בימים האחרונים. בבחירות הקודמות ב-2005, כשרצינגר נבחר, לא הייתי צריך לקרוא עליו שום דבר: רק להתעלף(*). הכרתי את תורתו ומעשיו לפני ולפנים. הפעם, מדובר בשחקן כמעט חדש לגמרי בזירה הרומית והעולמית. אני גם לא קורא ספרדית, השפה בה פרנסיקוס כותב באופן רגיל (עם איטלקית, אני מסתדר פחות או יותר). ובכל זאת, על סמך דברים שכתב ושאמר בעבר ושהופיעו השבוע בשפות שנגישות עבורי, קורות החיים שלו (ברמה מפורטת מאד), מידע שסיפקו אלה שמכירים אותו מתקופות שונות בחייו, וכן דברים שאמר, ומחוות שעשה, וצילומים רשמיים ולא רשמיים שלו (סטילס ווידאו), מאז שנבחר, התמונה מתבהרת. לא אתייחס כאן לעניינים שקשורים לקורות חיים: מידע בנושא קיים כעת ונגיש לכל. אנסה רק לפרשן ולהעריך מה המשמעות של כל מה שהוא עשה עד לרגע זה, ביחס לשאלה מה הוא יעשה מכאן ולהבא.

מבחינה דוקטרינלית, כפי שהיה צפוי, אין הוא מבשר חידושים גדולים, ודאי לא בשני נושאים שמטרידים קתולים לא מעטים: הוא לא צפוי לאשר הסמכת נשים לכמורה, ולא צפוי לקדם תביעות לשינוי הדרך בה רואה ההיררכיה הקתולית הגבוהה יחסים הומוסקסואליים. יש לו גם דעות מוצקות בתיאולוגיה, והוא לא יחבב תיאולוגים ותיאולוגיות שמביעים דעות שאינן מקובלות עליו, וגם לא תיאולוגים שמפקפקים בסמכות ההיררכיה הגבוהה. אם הוא ידבר על נושאים אלה, סביר שרבים מהצד הליברלי ייכעסו מאד. אני מהמר שהוא, לפחות בזמן הקרוב, פשוט לא ידבר עליהם. מצד שני, ישנם תחומים אחרים, חשובים לא פחות עבור קתולים רבים, בהם ניתן לדמיין אותו עורך שינויים. כך למשל בזכותם של קתולים שנישאו מחדש לאחר גירושים להשתתף במיסה באופן מלא, או בשימוש בפתרונות לא-רדיקליים לבעיית המחסור בכמרים במקומות רבים (ויש כאלה. הם לא ייפתרו את הבעיה, אבל הם יכולים לסייע קצת. למשל, היתר לכמרים שפרשו ונישאו, לערוך מיסה), או בענייני איידס.

הוא אאוטסיידר מוחלט ביחס למנגנון של רומא, יותר אפילו מיוחנן פאולוס השני. מה זה אומר, אי אפשר לדעת. בין האפיפיורים של העשורים האחרונים, קשה למצוא מיתאם ברור בין היחס למנגנון הותיקני לאחר הבחירה, ובין הקשר שהיה לאפיפיור עם מנגנון זה לפני בחירתו. מצד שני, מדברים שאמר ומעשים שעשה בשלשת הימים מאז היבחרו, נראה ברור למדי שיש לו כוונות לבצע שינויים בכיוון של יותר שקיפות, ופחות בזבוז וראוותנות. ואם האל יתן לו קצת זמן, אני משוכנע למדי שהוא יעשה אותם. לו הייתי למשל הארכיבישוף הממונה על מגורי האפיפיור, הייתי מחפש מקום עבודה שיעסיק אותי החל ממאי 2013. למרבה המזל, הרזומה שלי היה מראה שיש לי נסיון רב בעיצוב פנים.

מבחינת אישיות וקריזמה, מדובר במהפך מטורף. נכון, לבנדיקטוס הששה עשר היתה קריזמה של קופסת מצות, ובכל זאת, יש פה משהו אחר לגמרי. לאיש יש הומור, יש לו חן, ויש לו אדיבות שנראתה ברומא בפעם האחרונה כשבריאותו של יוחנן פאולוס השני היתה עדיין טובה. במילים אחרות, רומא לא ראתה אפיפיור כזה כבר לפחות תריסר שנים. שלשה ארבעה ימים חלפו מאז הופעתו על המרפסת, וברור לגמרי שהענווה של האיש אמיתית לגמרי. גם כשהוא מנסה לתפקד לפי הפרוטוקול הפומפוזי, הוא פשוט לא מצליח. אני מסתכן בהימור שייתברר כנכון או לא כבר השבוע, אבל הנה הוא בכל זאת: הטקס לציון בחירתו יהיה הרבה יותר צנוע מהטקס שהיה לציון הכניסה לתפקיד של בנדיקטוס הששה עשר. אני גם מהמר שהטקס ייפנה ויתייחס לאנשים שאינם קתולים או נוצרים או מאמינים באופן מכבד שעדיין לא ראינו. שוב, עוד שלשה ימים נדע.

אז מה כל זה אומר? יש אפיפיור חדש ברומא. והוא הרבה הרבה יותר מעניין מהאפיפיור הקודם. חשוב לזכור: השפעתו של אפיפיור על חיי היומיום של קתולים בעולם אינה רבה. חוץ ממקרים חריגים, ועניינים ממוקדים, סדר היום הקתולי הינו מקומי, ותלוי במסורות וכללים שהופיעו הרבה לפני כל אפיפיור ספציפי, ויישארו גם הרבה זמן אחריו. חוץ מדברים חריגים מאד, החלטותיו של אפיפיור לא משפיעות על 99% מהקתולים. עם זאת, ודבר זה ברור מאד בעשורים האחרונים, בהם התקשורת מעבירה פרטים על האפיפיור באופן מיידי ולכל מקום בעולם, כאשר האפיפיור מואר באור חיובי באמצעי התקשורת, רוחם וכבודם העצמי של קתולים רבים עולים, וכן, כמובן, להיפך, כאשר המצב הפוך. לו הייתי קתולי, לא משנה מאיזה עדה, ולא משנה אם מהצד השמרני או הליברלי, הייתי אומר הלל. עם ברכה.

-------------------------------------------------------------------------------

(*) רצינגר נבחר להפתעתי המוחלטת, ולהפתעתם המוחלטת של כמעט כל המומחים בתחום. כמעט רק עיתונאים, שלא מבינים בתחום, צדקו. איך זה קרה? אולי אם נשווה את זה לאולימפיאדה: מומחי ספורט שעוקבים אחרי אתלט ויודעים הכל עליו, כולל שלל פציעותיו, עשויים לומר שאין לאתלט המסויים סיכוי למדליה. אם הם שמים לב שבאימון ביום שלפני התחרות הוא מתפקד מצוין, הם מתעלמים מזה, כי ניצחון, כידוע, לא בונים על אימון מוצלח אחד. עיתונאים שנשלחו לאולימפיאדה למרות שעיסוקם הרגיל הוא בכלכלה, ורואים את האתלט בפעם הראשונה אי פעם דווקא באותו אימון מוצלח, ולא יודעים עליו הרבה יותר מזה, מתלהבים, ומכריזים: מחר, הזהב שלו! זה, לדעתי, מה שקרה ב-2005. מוסר השכל? יש, כמובן, אבל לא אאריך בכך. עבר זמנו, בטל קורבנו.